אליגוייב ואח' נ' או אר אס בע"מ

פסק דין

התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד כח עזר סיעודי. לטענת התובע הוא נפגע בתאונת עבודה תוך מילוי תפקידו כאשר טיפל בחולה מונשם והיה צריך להזיזו. לא היו בבית החולה אמצעי הרמה (מנוף). מדובר היה בחולה שסבל ממחלת נפש ותוך כדי הרמתו הוא התפרע והפיל את התובע שנפל ונפגע בגבו וברגליו. התובע טוען כי בשל התאונה הוא היה בחופשת מחלה למספר חודשים אך לאחר תום תקופת המחלה לא קיבל תשלום מהמל"ל על אף שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. התובע טוען כי נזקק לטיפולים רפואיים ולעזרת הזולת ונגרמו לו הוצאות רבות והפסדי שכר. התובע טוען כי יש לחייב את הנתבעת בשל רשלנותה בין היתר באי הספקת ציוד ירידה ראוי, באי דאגה לבטיחות בעבודה, אי העמדתו על הסיכונים.

התובע תובע סכום של 56,000 ₪ שנובעים מ- 30,000 ₪ נזק לא ממוני, 20,000 ₪ הפרשי שכר והשלמה לסכומים ששולמו על ידי המל"ל הוצאות 6,000 ₪ ועזרה צד ג' 2,000 ₪ (הסכום מגיע ל- 58,000 ₪ ואולם בראש התביעה נכתב שסכום התביעה 56,000 ₪).

הנתבעת מכחישה את האירוע או את פציעתו של התובע כתוצאה מהאירוע, מכל מקום הנתבעת טוענת כי מאחר ולא הומצאה חוו"ד רפואית אין מקום לפצות את התובע. כיוון שמדובר במטופל שהוא נכה של משרד הביטחון נשלחה הודעה לצד ג' למשרד הביטחון ואולם בסופו של דבר הסכימו הנתבעת וצד ג' על מחיקת ההודעה לצד ג'.

העיד בפני התובע עצמו. מעדות התובע לא ניתן לדעת בבירור כיצד ארעה התאונה. מחד, התובע מתאר מצב בו ביקש להזיז את המטופל שעשה תנועה שגרמה למעידתו ביחד עם המטופל. מאידך, לא מכחיש את האפשרות שהמעידה הינה תוצאה של מעשיו של אבי המטופל (עמוד 9 שורות 13 – 10 עמוד 9 שורות 37 ,36 – עמוד 10 שורה 1).

בנוסף לאמור, התובע לא המציא חו"ד רפואית על נכות צמיתה וכמו כן לא המציא חו"ד רפואית על אי יכולת לחזור לעבודה. אמנם הומצאה תעודה רפואית כלשהי אך לא חוו"ד רפואית. בהעדר נכות צמיתה ברור שתביעת התובעת לסכום של 30,000 ₪ בגין כאב וסבל הינה מוגזמת ונעדרת אחיזה. גם התביעה של 20,000 ₪ בגין הפרשי שכר לא הוכחה וכן לא הומצאו קבלות על ההוצאות הנטענות ולא הובאה עדות כלשהי בענין עזרת צד ג' שהתובע טוען שקיבל. מנגד, ברור שהתובע נפגע בעת טיפול במטופל כשהוא עובד של הנתבעת ועדותו לפיה לא ניתנו לו הנחיות וציוד מתאים לא נסתרו. יש איפוא רשלנות של הנתבעת שיכול והיתה הגורם לפגיעתו של התובע כאשר ברור שהנתבעת חייבת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע שהיה עובד שלה.

בנסיבות האמורות ובהתחשב בתשלום שקיבל התובע מהמל"ל, שאינו מכסה את מלוא שכרו ובהתחשב בהעדר נכות צמיתה ,אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ שיש בהם כדי לפצות בגין הפרשי השכר בין מה שקיבל התובע מהמל"ל לשכרו וכן כאב וסבל בהתחשב בנתונים האמורים.

אני מחייב את הנתבעת בנוסף בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: